פתיחה
בשיעורי מולדת, ידיעת הארץ, טבע, וגיאוגרפיה, שלמדנו פעם- כשהיינו חמודים ויפים, שינָנו שהגשם יורד ו"מרווה את האדמה". המים חודרים לקרקע, מצטרפים למי-תהום (אלוהים !- איזה ביטוי !).
אחר-כך, הם עשויים לצוץ במעיינות, לזרום בקטעים גלויים כנחלים, או להישאב לשימושי בני-האדם.
חלק ממי-הגשמים אינם חודרים לקרקע (למה? – לא היה חשוב אז…), זורמים על-פני הקרקע לאפיקי ניקוז טבעיים (ערוצים, ואדיות, נחלים) ולבסוף, מגיעים אל הים.
בגילי המופלג, רחקתי מאוד מהשיעורים של אז ויתכן שהיום לימוד הנושא יותר מעמיק, מציג את מורכבות מחזור המים בטבע ואת השפעתו העצומה של האדם עליו.
אבל היות שנושא גינון חסכוני במי-השקייה מסרב לרדת מסדר היום, מפורט בקשיחות מרובה בתקן "בנייה ירוקה" (ת"י 5238) ואף לא ניתן להתחמק מההיבט הכספי של צריכת מים קייצית לגינון- הגיע הזמן להציג את תרומת מי-הגשמים לנושא בּיֶתֶר פירוט.
תופעת סערות גשמים עזים, בהם ניתכות על האדמה כמויות גשם עצומות, בפרקי זמן קצרים, אף מחמירה את הצורך לעסוק בעניין.
"המצב הרשמי"
פרסומי משרד החקלאות ורשות המים מתייחסים לכמות המשקעים השנתית הכללית, כמדד להגדרת כמויות מי-השקייה קיצית, הנדרשת לטיפוסי צמחיית נוי שונים, כמו גם למיני הצמחים באופן יחודי.
החוברת (החשובה) "צמחים חסכנים במים" בהוצאת משרד החקלאות, מהדורת 2008, מציגה רשימה ארוכה, של מעל 500 מיני/זני צמחי נוי, אשר הוגדרו "חסכנים במים".
צמחים אלה מתפתחים היטב (לאחר התבססותם בקרקע ) ויכולים (על-פי החוברת) להסתפק בכמות של 250 מ"מ גשמים, ללא כל תוספת, או דורשים תוספת קיצית קטנה (100-200 מ"ק/דונם).
חדירות הקרקע לגשם- המצב התיאורטי
קצב חדירת מי-גשמים לקרקע קרוי "שיעור החידור" (Infiltration Rate) ומבוטא במ"מ/שעה. כלומר כמה מ"מ גשם (מ"מ- זו גם יחידת המדידה של כמות הגשם בשיטה המטרית) יורדים על הקרקע וחודרים.
ברור שעצמת גשם גדולה משיעור החידור לא תחדור והעודף יישאר על-פני הקרקע וייקרא "מי-נגר", או "נגר עילי". הנגר העילי יזרום על-פני הקרקע לכיוון מקומות נמוכים.
ניסיונות מדעיים מציגים את שיעורי החידור הבאים, לסוגי קרקע שונים:
קרקע כבדה (חרסיתית)- 4-6 מ"מ/שעה
קרקע בינונית- 11-15 מ"מ/שעה
קרקע קלה (חולית) – 19-31 מ"מ/שעה
יימצאו בוודאי מקורות למידע מקביל, עם נתונים שונים במידת-מה, אבל סדרי הגודל וההבדלים בין הקרקעות יישארו בעינם.
אבל ממוצעי שיעורהחידור- כמו כל "ממוצעים"- מציגים- לענייננו- נתון מטעה במידה מסויימת.
זאת משום ששיעור החידור יורד במהלך ירידת הגשם. הסיבה לכך היא שבקרקעות מטיפוס "טיני" (מלשון "טין"= silt) וכן מטיפוס חרסיתי (מלשון חרסית=clay) גורמות טיפות הגשם לפירוק חלקי שך תלכידי הקרקע. כתוצאה מהפירוק מופיעים על פני הקרקע חלקיקים קטנים, אשר אוטמים (במידה משתנה) את החללים לתוכם חודרים מי הגשם. המופע הקיצוני של תופעה זו ייראה בקרקעות לס, אשר תוך דקות מהחל הגשם לרדת, נאטמות ומתחילה זרימה של נגר עילי בכמויות גדולות.
עוצמת הגשם וכמותו
אנחנו משתמשים בביטויים, או מדדים, שונים לגבי הגשם- כמויותיו ועוצמתו.
לציון הכמות הכללית של הגשם בעונת הגשמים, אנחנו משתמשים בביטוי מ"מ משקעים לשנה.
הביטוי משקעים אמור להכיל גם ברד ושלג, אף שהם אירועים בעלי משקל כמותי נמוך, למרות מופעם הייחודי ונזקיהם הגדולים.
הביטוי מ"מ גשם (וזה נכון גם לגבי השקייה בהמטרה) יכול להיות גם מתורגם לביטוי מ"ק/דונם וגם ליטר/מ"ר.
לדוגמה, לעיתים ניתקל בהנחייה להוסיף 100 מ"מ בשתי השקיות קיציות, ופירוש הדבר שתי מנות של 50 מ"ק/דונם בכל השקייה.
אבל הכמות הכללית השנתית, שהינה בעצם- עונתית, אין בה כל ביטוי לחלוקה, או לפיזור אירועי הגשם לאורך עונת הגשמים. אם נספור את אירועי הגשם לאורך העונה נמצא שגשמים יורדים רק בסדר גודל 40-50 ימים באיזור גוש דן, וזאת בעונה גשומה ! במילים אחרות, בתוך 150 ימי "חורף" (מאמצע אוקטובר עד אמצע מרץ) יש רק כשליש ימי אירועי גשם כלשהם. בדרום הארץ- עדיין באיזורים בהם הכמות השנתית תואמת את הגדרת חוברת הצמחים חסכני המים של מש' החקלאות- ירד מספר ימי הגשם לסדר-גודל של 30 ימי גשם בלבד.
בימים בהם ירדו גשמים יימצאו ימים רבים שכמות הגשם היתה קטנה עד זעירה, היינו 1-3 מ"מ.
תרומת גשמים קלים לתכולת הרטיבות בקרקע קטנה וזאת בעיקר היות שגשם קל מרטיב רק את פני הקרקע והמים אינם חודרים לעומק, ורטיבות זו, מתייבשת עד האירוע הבא.
לדוגמה, 20 אירועי גשם של 2 מ"מ, תורמים- תיאורטית- 40 מ"מ, שהינם 10% מכמות כללית של 400 מ"מ. אך כלל גשמים אלה אינם תורמים 10% לעומק ההרטבה שיושג בסוף עונת הגשמים, אלא הרבה פחות- ודי סביר שכלל אינם תורמים.
זו הזדמנות טובה להוסיף, למידע המוגש כאן, את תופעת "אפקט המטריה" (בלשונו של האגרונום רן פאוקר מניר עוז), או "תפיסת נוף העץ"- אם נתרגם מילולית את הביטוי האנגלי “Canopy Encatchment”.
נוף (צמרת) עצים ירוקי-עד (או נשירים מותנים שלא השירו את עליהם) "תופס" את טיפות הגשם הראשונות ו"מחזיק" אותם בצמרתו- על עלים, תרמילים, זרדים, ענפונים ושלד העץ. מדידות שנעשו כבר לפני שנים רבות (בחו"ל) הראו שהכמות הזו מגיעה ל- 2 מ"מ בקירוב. זו הסיבה שלעיתים, כשמתחיל לרדת גשם, נוכל לעמוד בצל עץ ירוק-עד ובדקות הראשונות של הגשם כלל לא להירטב.
אם כל הגשם הוא בשיעור הזה, יתייבש נוף העץ בהמשך היום/הימים והמשמעות היא שהגשם הזה לא הגיע כלל לקרקע. באיזורים שחונים (יחסית) עשוייה הכמות השנתית האובדת לעץ להגיע לרבע ויותר, מכלל הכמות העונתית.
"אפקט המטריה" קיים גם לגבי שיחיות וכיסוי קרקע צמחי, אך היבטו הכמותי קטן.
הביטוי "עוצמת הגשם" מתייחס לכמות הגשם ליחידת זמן. מקובל לבטא זאת ב- מ"מ/שעה. הסיבה לכך שחישובי הנדסת ניקוז מתייחסים לחישובי ספיקות הצנרת ומתקנים אחרים של מערכת הניקוז. לכן נוח לבטא גם את הגשם באותן יחידות.
אבל בפועל, לפעמים גשם בעוצמה של 20 מ"מ/שעה יורד ב- 20 דקות ואחר-כך אין המשך לגשם. אז הביטוי 20 מ"מ/שעה הוא נכון, אך העוצמה המחושבת, לאותו פרק-זמן גשום, תהיה שוות-ערך ל- 60 מ"מ/שעה.
היות שעניננו אינו הנדסת ניקוז, אלא ההיבטים החקלאיים/גנניים של הגשם, נעבור להתבונן במשמעות עוצמת גשם גבוהה לגבי חידור והרטבת הקרקע.
למרות תחושותינו לגבי טיפות הגשם, יש להן עוצמה גדולה, בעת שהן נופלות על פני הקרקע. העוצמה כל-כך גדולה, שהינה בעלת יכולת לפרק את תלכידי הקרקע. התלכידים הם "פירורי קרקע" בלתי-נראים, המהווים את הקרקעות הבינוניות והכבדות. חיפוי קרקע בולם את כוחות טיפות הגשם ובכך מגן על פני הקרקע, מהתהליך ההרסני של גשם על-פני קרקע חשופה.
בקרקע חשופה- חלקית, או באופן מלא- מחיפוי או כיסוי צמחי נמוך, יורד שיעור החידור תוך פרק זמן קצר. תופעה זו נגרמת מהרס תלכידי הקרקע ואיטום הנקבוביות העליונות בפני הקרקע.
התוצאה- ירידת שיעור החידור והגברת שיעור הנגר העילי.
היות שהתהליך קורה ממש בדקות הראשונות של ירידת הגשם, יש חשיבות עצומה לחיפוי או הכיסוי הצמחי המלא של הקרקע. אלה- החיפוי והכיסוי הצמחי- גם מאיטים את מהירות זרימת הנגר העילי, ומאפשרים ליותר מים לחדור לקרקע.
תופעה זו, במופעה הקיצוני, ידועה בקרקעות לס חרסיתי, אשר בהן שיעור החידור יורד כמעט לאפס, תוך דקות ספורות וכמעט כל הגשם הופך לנגר עילי, זורם בערוצים, ואדיות וגורם לתופעת השיטפונות המוכרים, באיזורים מדבריים ומדבריים-למחצה.
גם ללא השפעת הרס תלכידי הקרקע בשכבה העליונה, עצם הרטבת שכבת הקרקע העליונה- בדקות הראשונות של הגשם- מאיטה את קצב החידור. די ברור שבקרקע רטובה המים ינועו מטה לאט יותר, כי חידור מים בשכבה העליונה מותנה ב"פינוי מקום" , היינו חלחול המים שכבר חדרו, לשכבות נמוכות יותר. החלחול לעומק מותנה בעומק שכבת הקרקע ותכונותיה. שכבת קרקע רדודה ומתחתיה שתית (קרקע שהודקה בתהליך עבודות העפר) מהודקת יגבילו מאוד את החלחול לעומק.
נחזור לעוצמת הגשם
אם נשתמש בדוגמה הקודמת, הרי 20 דקות של גשם חזק בכמות של 20 מ"מ, יבוטאו כשיעור של 60 מ"מ/שעה. זה שיעור גבוה מכושר החידור של כל טיפוסי הקרקע.
על-כן ברור כי זרימת נגר עילי תחל דקות ספורות לאחר תחילת הגשם. באירוע גשם בעל עוצמה גבוהה, עשוייה הכמות החודרת להגיע לכדי 25-50% מהכמות שירדה. כל היתר יזרום כנגר עילי, ובמקרים רבים אל מחוץ לשטח המגונן, בו אנו מעוניינים בחדירתו.
המסקנות
המסקנות הכמותיות ממה שהעלינו עד כה:
א. גשמים קלים (עד סדר גודל של 2 מ"מ גשם) בכלל אינם תורמים לכמות הגשמים העונתית המרטיבה את הקרקע.
ב. באירועי גשמים חזקים במיוחד, תחדור לקרקע רק כמות גשמים חלקית בלבד.
גשמים בתחילת העונה או בהמשכה
מים נעים בתוך הקרקע, בנקבוביות, כשהם מושפעים מכוח הכבידה ומכוחות משיכה של פני גרגרי ותלכידי הקרקע. התוצאה הכללית המבטאת את תנועת המים בקרקע קרוייה "מוליכות הידראולית" של הקרקע.
לא ניתן, במסגרת יריעה קצרה זו, לפרט ולהסביר את מכלול הגורמים המשתתפים בתוצאה הסופית של המוליכות ההידאולית (יש המתייחסים לנתון זה כ-גראדיינט הידראולי").
אבל חשוב להדגיש את החשיבות שיש למצב הרטיבות בקרקע לגבי שיעור החידור.
בקרקע יבשה יהא שיעור חידור גבוה יותר מבקרקע רטובה. על-כן בעת שיורד גשם על קרקע יבשה כמות יחסית גדולה יותר תחדור. עם הירטבות הקרקע יואט שיעור החידור, עד לרמה הקרויה שיעור חידור יציב (לקרקע מסויימת). קצב חידור זה יישאר ברמתו, הנחה שלא היה איבוד מים משכבת הקרקע העליונה (כתוצאה מהתנדפות מפני הקרקע וניצול מים בידי צמחייה).
משמעות הדבר היא שימי גשם באמצע החורף ובהמשכו, כשהקרקע כבר רטובה בשכבה העליונה, יתרמו פחות לעומק ההרטבה התיאורטי ובהתאמה, שיעור הנגר העילי יעלה.
עצוב, אבל כנראה נכון…
נחזור להגדרת צמח כ"חסכן במים", כצמח שהתפחותו תקינה (לאחר התבססותו) בתנאי גשמי חורף בכמות של 250 מ"מ- אם, או בלי- תוספת קיצית צנועה.
עובדה מוכרת היא שלא מעט צמחי נוי "חסכנים במים" נראים על גבול שרידותם/חייהם– גם במקומות שגשמי החורף היו הרבה מעבר ל- 250 מ"מ גשמים עונתיים.
ההסבר לכך ברור- הקביעה "250 מ"מ גשמים/משקעים", אינה נותנת ביטוי אמין לכמות המים שבפועל חדרה לקרקע.
מה עשוי להשפיע על שיעור החידור של הקרקע?
בהינתן קרקעות דומות ב"הרכב המיכני" (=חלוקת המקטעים" /"טקסטורה"), עדיין יימצאו הבדלים ניכרים בשיעור החידור. למה?
תכסית הקרקע
לתכסית הקרקע יש השפעה רבה על חידור הגשם.
ראשית, התכסית סופגת את האנרגיה של טיפות הגשם הנופלות. כתוצאה מכך, נמנע הנזק של הרס תלכידי קרקע- הנגרם, כאמור, מהמכות שתלכידי הקרקע סופגות בעת נפילתן של טיפות הגשם. מבחינה זו- הגנת פני הקרקע ממכות הגשם- אין הבדל רב בין חומרי החיפוי השונים- חלוקי נחל, אבני טוף, חצץ, שבבי עץ , כסוחת דשא ודומיהם. אך יש הבדלים בתרומת סוג החיפוי ועוביו להורדת טמפרטות הקרקע, להגדלת שיעור החומר האורגני בשכבת הקרקע העליונה ובתרומה לחומרי הזנה לצמחים- כתוצאה מפירוק חומר חיפוי אורגני.
ברור כי חיפוי חומר אורגני (כסוחת דשא, שבבי עץ, "פסולת אורגנית" וכו') יספגו חלק מהגשם היורד. וכך שוב, כמו ב"אפקט המטריה", יש "מס הרטבה". מי-הגשם לא יגיעו לקרקע לפני "ששילמו את המס"- היינו להרטיב את החיפוי לכל עומקו, עד נגירה.
בדומה ל"לאפקט המטריה"- עשויים גשמים קלים, שלא להרטיב כלל את הקרקע והמים יתנדפו משכבת החיפוי, ללא תמורה לעומק ההרטבה המצופה.
גם צמחי כיסוי צפופים בנופם יגבו את "מס ההרטבה" /"אפקט המטריה"- באופן דומה.
אך לצמחייה המכסה את הקרקע יש גם השפעה על חידור הגשם- אותם מי-הגשם שכבר הגיעו לפני הקרקע. פעילות שורשי הצמחים מסייעת ליצירת "מבנה משופר" של הקרקע, בהשוואה לאותו טיפוס קרקע, עם אותן תכונות פיסיקליות וכימיות התחלתיות.
שורשי הצמחים מתרחבים, השורשים הדקים מתפתחים ומתים בקצב מהיר והתוצאה שיפור בנקבוביות הקרקע. שיפור זה משפר גם את קצב החידור. השיפור יהא מובחן יותר בקרקעות כבדות, מאשר בקלות וזאת משום שבקרקע כבדה יש אומנם סך נקבוביות גדול יותר, אך החללים קטנים- בהשוואה לקרקע חולית ("קלה").
עוד חשוב לציין כי הצמחייה (ובעיקר העצים- בגלל נפחם הגדול) משירים עלים, פרחים, פירות וזרדים על הקרקע. שכבת חומר אורגני זו מוסיפה את תרומתה להגנה על הקרקע ושיפור המבנה של שכבת הקרקע העליונה. בכך עולה גם שיעור החידור.
שיפוע פני הקרקע
ראשית, מדידות שיעור החידור מבוצעות על קרקע אופקית, או שהשיפוע בה אינו עולה על 6-8%.
שיפוע הקרקע– עם עליית שיפוע הקרקע יורד שיעור החידור באופן תלול.
בהכללה, בכל הקרקעות, כבר בשיפוע של 1:2.5 (היינו שיפוע של 40%), עשוי שיעור החידור לרדת ב- 25% משיעורו בקרקע אופקית. נציין כי שיפוע מדרונות מקובל, בסוללות הכבישים והמסילות בישראל, בשנים האחרונות הינו 1:2.5 (=40%).
הסיבה לכך היא ששיפוע הקרקע משפיע על תנועה אופקית של המים, בכיוון המדרון ועל פניו, וזאת בניגוד לתנועה האנכית בעיקרה, בקרקע אופקית, לתוך הקרקע.
עומק הקרקע
במרבית הפרוייקטים של פיתוח ובנייה, מבוצעות עבודות עפר בהיקף נרחב. עפר וסלע נחפרים/נחצבים ומובלים למקומות המילוי המתוכננים, או לאתרי שפך מורשים (מחוץ לתחומי הפרוייקט). במהלך עבודות העפר מופר, באופן גס, הפרופיל הטבעי של הקרקע. הקרקע העלינה (הפוריה יותר) מסולקת ממקומה, לעיתים תונח בתחתית איזורי מילוי, או תעורב בחומר חפירה נוסף.
נוהלי ביצוע עבודות עפר עודכנו, בשנים האחרונות, באופן בולט בפרוייקטים של תשתיות- ביוזמת ודחיפת גורמים מקצועיים וניהוליים (הות"ל, מנהלת כביש 6, נתיבי ישראל, נתיבי איילון ואחרים). בפרוייקטים אלה מכינים תוכנית עבודות עפר ראציונלית, המנסה להביא למיקסום את תכונותיהן של שכבות קרקע וטיפוסי קרקע שונים, ובהתאמה, להשתמש בחומר המופק באופן הכי יעיל, לא רק מבחינה כספית, אלא מבחינת השימוש האקולוגי הנבון בחומרים.
עדיין ככל שהפרוייקט קטן בהיקפו, מתקשים המתכננים ומנהלי הפרוייקטים להביא לביצוע את מה שכבר ידוע ונבחן- היינו שכבת הקרקע העליונה ("הטבעית") היא הפוריה יותר, בעלת שיעור חידור גבוה יותר ותהא זולה יותר לשימוש – בהשוואה ליבוא חומר מחוץ לאתר, כ"אדמת-גן".
למרות שפרק 40 במפרט הבינמשרדי לעבודות בנייה (הקרוי "האוגדן הכחול") מציין כי במקרים שמייבאים לאתר אדמת-גן מבחוץ, יהא עומק השכבה 60 ס"מ- זה לא מה שקורה.
המספר "30 ס"מ" נטבע כל-כך עמוק בראשי מתכננים, מהנדסים. מנהלי פרוייקטים, תקציבאים וכו', שרק מכה חזקה בראש עשוייה לשנות זאת ולהטביע מספר אחר…
היות שחלק בלתי-נפרד מעבודות העפר הוא הידוק שכבות המילוי וכמובן היות שבכל המקרים בהם מבוצעת חפירה/חציבה שעליה תבוא שכבת אדמת-הגן- הרי בעצם שכבת אדמת-הגן היא בית הגידול לצמחייה והיא הנפח לתוכו אמורים לחדור מי-הגשם.
והיות שעובייה רק 30 ס"מ ובמקרה הכי-אופטימי 60 ס"מ- היא תרטב, עד תחתיתה, בדרך-כלל כבר במחצית הראשונה של החורף.
ומה אחר-כך?
המים אינם יכולים לחלחל לשכבות קרקע מהודקות, או לשכבות סלע (ואם כן- הרי זה בשיעור איטי מאוד) והגשמים הבאים יהפכו לנגר עילי ולעיתים גם לנגר תחתי, ויזרמו לשטחים נמוכים, תעלות ניקוז, או תיעול תת-קרקעי.
מים במקומות אילו כמובן אינם תורמים לשרידותם של הצמחים בימי הקיץ החמים.
כמה מים יש בקרקע?
התשובה לשאלה זו הינה קריטית, להערכת כמות המים שתעמוד לרשות צמחי הגן, מתום עונת הגשמים ועד להתחדשותה- תקופה ארוכה של כ- 7-8 חודשי יובש מגשמים.
בקרקע תקינה מהיבטי הדרישות לאדמת-גן- אוורור, תאחיזת מים ומינרלים והיעדר תכונות שליליות לצמחייה (חומציות קרקע קיצונית [pH], מוליכות חשמלית גבוהה, מלחים מזיקים /מגבילים וכו')- יהיו הגורמים הקובע את תכולת הרטיבות/המים- ההרכב הפיזי ("חלוקת המקטעים") ועומק הקרקע.
נתחיל בקרקע תקינה בעומק 1 מטר, אשר נחשב העומק המירבי האפקטיבי למרבית צמחי הנוי ולרבות עצים ! עומק זה מקובל כעומק שורשים אפקטיבי עיקרי לכלל צמחי הגן- אף שיש עדויות רבות על שורשי צמחים שונים מדשאים ועד עצים אשר נמצאו שורשים פעילים בעומק גדול בהרבה.
הסיבה העיקרית להגבלת עומק השורשים אינה חסר במים, אלא חסר בחמצן, בעומק ניכר.
לכן סביר שבקרקעות מאווררות היטב (או מצעים מאווררים) יימצאו שורשים גם מתחת ל- 1 מטר עומק
בעת הרטבה מלאה, של כל הנקבוביות בקרקע, תהא כמות המים בקרקע, דומה לנפח הכללי של הנקבוביות. אבל תוך כ-24-72 שעות מהרטבה מלאה, יתנקזו לעומק "מי הכובד"- אלה מים שמושפעים מכוח הכבידה (גרוויטאציה) וכוחות התאחיזה של חלקיקי/תלכידי הקרקע אינם מספיקים לאחיזתם בקרקע. לשיעור ("רמת"/"כמות") הרטיבות בקרקע- לאחר התנקזות "מי-הכובד" – קוראים “קיבול שדה" (“field capacity”).
טבעי שקיבול השדה מושפע ישירות מההרכב הפיזי של הקרקע, אך גם מתכונות קרקע נוספות כגון שיעור החומר האורגני בה ועוד.
שיעורי קיבול שדה נעים בין ……, ל- ……- לפי סוג הקרקע ומצויינים להלן.
אם הובאה/נשארה באתר שכבת אדמת-גן רדודה (בעומק של 30-40-60 ס"מ), הרי ברור כי כמות המים בשכבה זו- גם במצב של קיבול שדה- תהיה קטנה.
בהנחה כי-בהכללה- אין שורשי צמחי הגן מסוגלים לרדת לשכבות עמוקות של שתית (מתחת לאדמת-הגן), הרי כל המים שיעמדו לרשות הצמחים הם בנפח בין קיבול השדה לבין נקודת הכמישה (“wilting point”), היא הנקודה בה שורשי הצמחים אינם מסוגלים לקלוט מים והצמחים מתחילים לכמוש (לנבול).
נכון שגם תשתית מצע גרוס, אף שהודקה ל- 98% צפיפות (הצפיפות נבדקת לפי נוהל הקרוי "מודיפייד אשטו")- יש בה תכולת מים כלשהי. וגם- בחומר סלע פריך, מטיפוס קרטוני או חווארי, תימצא תכולת מים, לאחר גשמי חורף, או השקיות קיציות. אך כמויות אלה זניחות בהתייחס לצריכת המים של צמחי הגן ועוד- צמחי הגן מתקשים לפתח מערכת שורשים בתשתיות כאלו.
שוב. בקרקע בעומק 1 מטר יהיו "המים הזמינים" (הכמות בין קיבול שדה לבין נקודת כמישה) בשיעור (נפחי) של:
קרקע כבדה (חרסיתית)- ….
קרקע בינונית- ….
קרקע קלה (חולית)- ….
אם ננסה להיות אופטימים…, וירדו גשמים בעיתם, בפיזור אירועי-גשם טוב והקרקע הינה בינונית ועומקה חצי מטר, וצמחי הגן ועשבי-בר לא ניצלו אף טיפה ממי-הגשמים עד האביב- הרי כמות המים הזמינים תהא כ- 15% מהנפח (500 ליטר קרקע כפול 15%), היינו 75 ליטר מים למ"ר – בלבד !
הביטוי המעשי של נתון זה הוא שצמחי גן, בעלי צריכת מים בינונית של כ- 2 ליטר ליום/למ"ר (=2 מ"מ) ינצלו בחלוף כ- 38 יום (מתחילת אפריל ואילך) את כל המים שעומדים לרשותם.
צמחים חסכניים מאוד בצריכת המים- בשיעור של 1 מ"מ ליום ינצלו את הכמות הנ"ל בחלוף 76 יום.
זה, כמובן, בהנחה שלא יקבלו כל תוספת השקייה קיצית.
זו הסיבה שגם צמחים המוגדרים כ"חסכני מים", נראים לעיתים כבר מחודש יולי, ובוודאי מאוגוסט ואילך, על גבול השרידות ומופעם הצמחי- בהתאם.
אז מה אפשר לעשות עם הידע הזה?
ראשית, ללמוד היטב את עיקרי הדברים, להפנים אותם, לאמת עם מקורות וניסיון מקומי ולבדוק נכונותם מול מומחים/חוקרים בתחום.
שנית, לנקוט בכל פעולה תכנונית וביצועית להעמקת שכבת הקרקע שתעמוד לרשות צמחיית הגן.
שלישית, לשפר- במספר דרכים, את שיעור החידור וקיבול השדה של הקרקע.
ורביעית, להתייחס לרשימת הצמחים החסכנים במים כרשימה אמינה בתנאי שטחים מישוריים, או משופעים באופן מתון מאוד ובתנאי גן בו יש (בפועל) שכבת אדמת-גן עמוקה.
יתר-על-כן הרשימה בוודאי מתאימה לאותם אתרים, בהם לא בוצעו עבודות עפר מאסיביות, באופן שתואר לעיל. התאמתם להגדרת צמחים חסכניים במים", קרוב לוודאי, נבחנה בתנאי גנים וצידי דרכים בהם הקרקע עמוקה יחסית ולא הופרה באופן ניכר.
בפרוייקטים בהם ידוע מראש שששכבת אדמת-הגן תהא רדודה, רצוי "לדלל" את הרשימה הנ"ל, וזאת בהנחה שלא תיצלח (מסיבות שונות) הוספת השקיות קיציות. נכון שזה יוביל להקטנת המגוון הצמחי, אבל ישפר את השרידות והמופע התקין של הצמחייה גם בחודשי סוף הקיץ והסתיו.
כשיהיה לצוות הפורה של משרד החקלאות זמן, נשמח אם תעודכן הרשימה ויצויין ליד כל צמח באילו תנאים הוכחה התאמתו לרשימה החשובה- (גן קיבוצי ותיק (כלומר מינימום עבודות עפר, צידי דרכים מחוץ לרצועת עבודות העפר שונה מאוד מגן ציבורי "עכשווי" (הרבה עבודות עפר והיפוך/עירבוב מלא של שכבות הקרקע וכו')
לעומת זאת, בהקשר לפעולות לשיפור חידור הגשם, נרמזו בכתבה, מספר דרכים לא-מסובכות לשיפור חידור הגשם. כמובן, כמו במרבית הדברים- "סוף מעשה במחשבה תחילה"…
ו"מחשבה", בעולמנו החומרני, עולה כסף ומצריכה זמן– שני מושגים בצמצום ניכר אצלנו !
לאלה יהיה נכון להוסיף את מגוון האמצעים לאיסוף נגר עילי והפנייתו למרחק קצר לשטח גינון, או לפחות להקטנת אותו נפח שהולך ומוּצָא מהאתר בו אנו עוסקים.
דרכים לכך, מ"לימן", בקנה-המידה הגדול, "סהרונים" במודל קק"ל, ועד "נמנ"מ" (נטיעה-מבוססת-נגר-מקומי)- נוסו במקומות רבים בארץ ובעולם, ונבחנו והוכחו כיעילים לניצול מקומי של הנגר העילי, לטובת שיפור שרידותם של צמחים על-פני עונת יובש ארוכה.
גשם, גשם בוא !
מקורות
שימוש בגזם מרוסק של עצים כחיפוי קרקע למניעת נגר וסחף. מני בן-חור, חיים טנאו ולאה לייב, המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה, מרכז וולקני, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בית דגן, יער, גיליון 8, אלול תשמ"ו-ספטמבר, 2006
מניעת נגר עילי וסחף קרקע באמצעות שימוש ברסק גזם לחיפוי קרקע. מני בן–חור, מרקוס לאדו, חיים טנאו, לאה לייב ועמוס ערב, אקולוגיה וסביבה, גליון 3, אוגוסט 2011, (עמ' 202-209)
השפעת תכסית צמחית וממשקי עיבוד על נגר עילי וסחף קרקע בשטחים פתוחים במישור החוף.
בן–חור מ, גסר ג, לייב ל, טנאו ח, נרקיס כ, ואסולין ש. 2010. הנדסת מים 71: 39–34.
השפעת חיפוי פני השטח בפרדס צעיר על חידור מי-גשמים לקרקע. רועי אגוזי, גיל אשל, אלכס פורמן, טל שקולניק, עלון הנוטע, גיליון 71, מרץ 2016.
השפעת תכונות הקרקע וחיפוי בגזם על סחף, התאדות ועשבייה (מס' 406-2). מני בן-חור וחיין טאו, המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה, מרכז וולקני, ספט' 2005.
"משולש הקרקעות" של USDA – דיאגרמה לקביעת מרקם (טקסטורה' סיווג הקרקע לפי חלוקת המקטעים בה.
מדריך לתכנון ובנייה משמרת נגר עילי. מש' הבינוי והשיכון, מש' החקלאות ופיתוח הכפר, מש' להגנת הסביבה, אוק' 2004
מאמרים באתר eco-garden ("נקודה ירוקה")
http://eco-garden.co.il/index.php?m=ar&artd=2675
http://eco-garden.co.il/index.php?m=ar&artd=2697
http://eco-garden.co.il/index.php?m=ar&artd=5764
Rainfall Interception by Sacramento’s Urban Forest. Qngfu Xiao, E. Gregory mcPherson, James R. Simpson, and Susan L. Ustin, Journal of Arboriculture 24(4): July 1998.
Water Harvesting (AGL/MISC/17/91)-A manual for Design and Construction of Water Harvesting Schemes for Plant Production. Will Critchley, Klaus Siegert. Food and agriculture organization of the United Nations, Rome, 1991
Soil and Water Assessment Tool (SOILWAT). Saxton and Rawls, 2006
LID Center: Lesson 3- Runoff hydrology, 2003